התורה אומרת [בראשית,ב] "ויאמר אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

כבר ראינו שהאדם מתחילת בריאתו נברא כיחידה אחת בשורשו ומהותו הרוחנית, זכר ונקבה.אלא, שהתורה כאן לפנינו מתארת ומסבירה את תהליכי יצירתו של האדם בהתאם לאופי והתפקיד שהוטל עליו על ידי ההשגחה האלוקית.

בתיאור הזה, התורה מדגישה בפנינו כי לצורך מילוי ייעודו האלוקי של האדם יש הכרח שהביטוי הגשמי – פיזיולוגי של האדם יצא לפועל בצורת שני גופים נפרדים, לצורך שעה בלבד, לשם מילוי יעוד זה, שלאחריו יחזור הכל לאחדותו ושורשו הראשוני האחד כבתחילת בריאתו.  

נמצא אם כן, שהתורה לא מייחסת בפסוק זה לבריאתו הראשונית של האדם, אלא לתיאור לעשייה, בהיותה ההוצאה מהכוח אל הפועל לאחר מעשה הבריאה השורשית.

לפי דברנו אלה, המילים "לא טוב" שהפסוק משתמש בהם, יובנו לנו באופן מעמיק יותר – כי המושג "טוב" מתאר שלמות. כראיה לכך אנו מוצאים את הפסוק המדבר על השלמת הבריאה בשלמותה ביום השישי ליצירה "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי". [בראשית, א, ל"א]

וכסייעתא מצינו את הנאמר במדרש [קהלת, רבה – פ"ז] "ראה את מעשי האלקים... בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, א"ל ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

אם כן, בפסוקנו זה התורה מעידה כי לא טוב כוונתו לא שלמים יהיו מעשי האדם  במילוי יעדיו האלוקיים אם יופיע כיחידה אחת, וזהו הלא טוב, על כן, מוטב שאעשהו שניים, כדי שיהיה לו עזר כנגדו לבצע את ייעודו האלוקי, וכידוע המושג "בריאה" מתייחס לבריאת יש מאין, ולעומת זאת, עשייה פירושה "תיקון" וכן מצינו שפירש"י על הפסוק "ויעש אלקים את הרקיע, תקנו על עומדו והיא עשייתו".

לכן כשהפסוק מדבר על "אעשה לו עזר" הכוונה אוציא מהכוח אל הפועל ממה שנברא בשורשו – "ויברא ....זכר ונקרבה בראם".